פסק-דין בתיק ע"א 1114/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת דפנה גבע), מיום 25.10.04, (ת"א 73736/01) שקיבל את תביעת המשיבים, חייב את המערערת לשלם למשיבה סכום של 93,522.73 ש"ח (נכון לינואר 1996) ודחה תביעה שכנגד שהגישה המערערת. כן חויבה המערערת בשכר טרחת עו"ד ומע"מ.

1.                    רקע

(א)                המערערת היא חברה קבלנית לעבודות תשתית ובנייה והמשיבה היא חברה לעבודות עפר ופיתוח שהמשיב הוא מנהלה. ביום 12.11.95 התקשרה המשיבה עם המערערת בהסכם (להלן:- " ההסכם") שבו התחייבה המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") לבצע עבודות צנרת מים, ביוב וניקוז בפרויקט פיתוח באשקלון שבו שימשה המערערת קבלן ראשי. בד בבד עם חתימת ההסכם חתמו בעלות הדין על כתב כמויות (להלן:- " כתב הכמויות") שהיה חלק בלתי נפרד מההסכם. על-פי תנאי ההסכם שילמה המערערת מקדמה בסך 50,000 ש"ח (סע' 15(א) להסכם); והתחייבה לשלם את יתרת התמורה לפי התקדמות העבודה.

(ב)                 המשיבה החלה בביצוע העבודות, וביום 20.1.96 הגישה למערערת חשבון חלקי בסך 122,669 ש"ח בגין עבודות בטון וניקוז (להלן:- " החשבון"). החשבון לא שולם.

(ג)                  חלפו 5 שנים וביום 9.7.01 הגישו המשיבים כתב תביעה לבית משפט קמא שבו טענו שבחודש ינואר 1996 הודיעה המערערת במפתיע כי עקב קשיים כלכליים שאליהם נקלעה היא נאלצת להפסיק את העבודות נושא ההסכם וציינה שהיא תבצע בעצמה את המשך העבודה.

(ד)                 המשיבים, שסברו שהמערערת הפרה באופן בוטה את ההסכם והפרה זו גרמה לה נזקים, תבעו סכום של 269,669 ש"ח שזה פירוטו:

(1)                     122,669 ש"ח נכון לינואר 1996 בגין יתרת התמורה.

(2)                     18,300 ש"ח בגין מכונת מהדק אדמה של המשיבה שלפי הטענה המערערת לקחה אותה ולא החזירה.

(3)                     23,965 ש"ח מע"ם.

(4)                     104,735 ש"ח הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה

(5)                     50,000 ש"ח בגין נזקים נלווים, אובדן פרוייקטים אחרים, אובדן רווחים וכיו"ב.

ובסך הכל 319,669 ש"ח, שמהם יש להפחית 50,000 ש"ח ששולמו כמקדמה.

(ה)                המערערת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. לטענתה, ימים אחדים לאחר תחילת העבודות התברר לה שהמשיבה פועלת בחוסר מקצועיות וחוסר רצינות, וזאת על פי דיווחים של מנהלי העבודה וביקורי מנהלי המערערת באתר העבודות. כוח האדם שהפעילה המשיבה היה מועט ובלתי מקצועי, ובזמן הקצר שחלף מאז כריתת ההסכם ועד שעזבה המשיבה את השטח רבים מעובדיה לא הגיעו לעבודה. עוד המערערת טענה שהמשיבה התרשלה בביצוע העבודות, ועבודות ההכנה לקווי ניקוז נעשו בניגוד לתוכניות העבודה. לנוכח הדברים האלה הפסיקה המערערת את ההתקשרות עם המשיבה, הודיעה לה על כך והתקשרה עם חברת מ.י. החוצב בע"מ (להלן:- " החוצב") בהסכם שבו קיבלה על עצמה החוצב להמשיך את העבודות ולסיימן. טענה נוספת שטענה המערערת הייתה שלאחר בדיקת החשבון על-ידי מהנדס מטעמה אושר למשיבה תשלום בסך 16,678 ש"ח מתוך החשבון (החשבון המאושר לתשלום צורף כנספח "ג" לכתב התביעה שכנגד; להלן:- " החשבון המתוקן"); סכום זה קוזז מן המקדמה ששולמה, ולאחר הקיזוז נותרה המשיבה חייבת למערערת סכום של 33,222 ש"ח.

(ו)                  בכתב התביעה שכנגד תבעה אפוא המערערת סכום של 214,424 ש"ח המורכב מהסכומים האלה:

(1)     33,222 ש"ח - החזר הסכום ששולם לפי חשבון המערערת ביתר. 

(2)     11,700 ש"ח בגין סכום ששילמה המערערת למר יוסף מור חיים, עובד טרקטור שהועסק על-ידי המשיבה בעבודות נושא ההסכם, ושהגיש נגדה תביעה בגין חוב נטען בסך 31,489 ש"ח (המערערת הסכימה לשלם למר מור חיים סך 11,700 ש"ח במקום המשיבה, וזאת מבלי לוותר על טענותיה נגדה).

(3)     109,999 ש"ח בגין נזקים שנגרמו למערערת ופורטו בנספח "ה" לכתב התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מנובמבר 1995.

המערערת תבעה גם את המשיב 2 - מנהל המשיבה (להלן: " המשיב") בטענה שהוא התרשל באופן אישי ואחראי לכישלונה של המשיבה בביצוע העבודות.

2.                    פסק-דינו של בית משפט השלום